fbpx
27 September 2021  | Israel’s renewable percentage of total energy production 9%

אנרגיה מתחדשת מקורקעת

דוח מחקר זה עוסק בחסמים של רגולציה קרקעית ותיכנונית בישראל בתחום האנרגיות מתחדשות במבט השוואתי. הדוח נכתב על ידי פרופ’ רחל אלתרמן וד”ר נעמה טשנר ביוני 2019 במרכז לחקר העיר והאיזור מוסד הטכניון למחקר ופיתוח.

מדינת ישראל התחייבה יחד עם מדינות העולם ליעד של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות וכיום על אף המאמצים נראה כי היא תתקשה לעמוד בו. ישנם חסמים מסוגים שונים לתכנון, מיקום והפעלה של מתקני אנרגיות מתחדשות. חסמים הנחבאים מן העין הם אלה הקשורים במקרקעין: זמינות, זכויות קנייניות, רגולציה של תיכנון וסביבה וכללי מיסוי הנוגעים למקרקעין ולבנייה. לכל אחד מגורמים אלה יש מסד משפטי ומוסדי שונה באותה מדינה, ושונה מאוד לרוחב מספר מדינות.

מטרת העל של המחקר היא לבחון במבט בין-לאומי השוואתי את ההסדרים והחסמים הרגולטוריים בתחומי המקרקעין ותיכנון ובנייה, הנוגעים למיקום והצבה של א”מ, הן במיגזר העירוני והן במיגזר הכפרי בישראל.

יעדי המחקר הם:

לזהות נקודות חיכוך וקונפליקטים קיימים או פוטנציאלים סביב מיקום של מתקני א”מ בישראל ובמדגם של מדינות OECD . הקונפליקטים עשויים להיות עם אנשים פרטיים, ארגונים לא-ממשלתיים, או משרדי ממשלה וגופים ציבוריים נוספים. מטרת המחקר היא לבחון באופן השוואתי את הקשר בין נקודות החיכוך הקיימות לבין ההסדרים המשפטיים-מוסדיים הקיימים בכל מדינה, להצביע על דרכים לשפר את ההסדרים הקיימים בישראל, על מנת לעודד הקמה של א”מ למען איכות הסביבה והביטחון האנרגטי. בה בעת, דרכים אלה עשויות לשפר את האיזון בין א”מ לבין אינטרסים ציבוריים מובהקים אחרים, כגון שמירת הנוף, החי והצומח, החקלאות, ואיכות החיים בערים הצפופות.

שיטות העבודה:

שיטות העבודה כללו הן עבודת שולחן (סקירת ספרות בינלאומית ומסמכי תכנון, מדיניות וחקיקה) וכן סדרת ראיונות חצי-מובנים עם מגוון של קובעי מדיניות ומקבלי החלטות בישראל ובתשע מדינות נוספות.

באמצעות ניתוח רגולטורי משווה ערכנו סיווג של נושאים מפורטים הקשורים ברגולציה הקרקעית על פיהם נערך הניתוח המפורט. בנוסף ערכנו שולחן מומחים בישראל על מנת להציג את התוצאות ולקבל משוב.

המלצות לגבי יישום התוצאות:

1. לבחון מחדש את מדיניות אנרגית הרוח בישראל. לנוכח המימצא הגורף מארצות אירופה המערבית, ניתן לצפות שגם ההתנגדות הציבורית לחוות רוח תלך ותגדל. לאור השיעור הנמוך ממילא של אנרגית רוח האפשרי בישראל הן מבחינת משאבי רוח והן מבחינת משאבי קרקע ופגיעות סביבתיות, המלצתנו היא להפסיק לקדם חוות רוח. שיקולי חלוקת העומס צפויים להוות מישקל הולך ויורד לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות באמצעי אגירה של אנרגיה סולארית.

2. לבצע בדיקה שיטתית ומקיפה של הליכי התיכנון והבנייה בהקשר לאישור א”מ. בדיקה כזו לא תהייה רק תיאורטית, אלא תלווה בסימולציה של קבלת החליטות על פי תסריטים שונים של שינוי בהליכים, כולל שינוי מוסדי ומשפט.

3. לבחון באופן יסודי את מדיניות רמ”י והשלכותיה על הקידום של א”מ. בדיקה לא רק באמצעות דיון בוועדות, אלא בדיקה עם תחזיות כמותיות ואיכותיות של שינויים חלופיים במעורבות רמ”י.

4. לגבש מדיניות סדורה של שמירת קרקע חקלאית אל מול יעדי האנרגיה. מומלץ לבחון מחדש הן את ההגבלות החלות כיום מתוקף התוכניות הארצית (כגון איסור הקמה על חממות) והן את אלו מתוקף החלטותיה של רמ”י.

5. להשקיע מאמצים להסרת חסמים לקידום של א”מ בערים על ידי המיגזר הפרטי. יש צורך לבחון לעומק, באופן כללני, את מיכלול החסמים הרגולטוריים והמיסויים שעדיין קיימים, למרות ההקלות שהתקבלו באופן תוספתי. יש גם צורך לגבש הנחיות שיאפשרו גמישות להכיל טכנולוגיות עתידיות במבנים חדשים. המלצה חשובה היא להתקין הוראות שיאפשרו התקנת א”מ בבתים משותפים לצריכת הדירות הפרטיות.

6. לבחון אפשרות לקבוע חובות להתקנת א”מ על גגות של ביניינים מסוגים שונים- מתאים להחיל חובה כזו על כל מיבני הציבור, כולל מישרד הביטחון וצה”ל. מומלץ לבחון הטלת חובה כזו על כל המיבנים הפרטיים החדשים מעבר לגודל מסויים. – מיסחר, תעשייה, וגם מגורים. במיוחד חשוב לשקול חובה כזו כאשר מדובר במגורים שהמדינה עצמה מקדמת – כמו מחיר למשתכן או תוכניות אחרות.

7. להגביר מאוד את מודעות הציבור וניבחרי הציבור לחשיבות הנושא. ברשויות המקומיות, מומלץ לייצר תנופה באמצעות תחרות ומיתוג. חשוב לשתף פעולה עם העמותות הסביבתיות העושות כמיטב יכולתן כיום, ולסייע להן לרתום מעגלים רחבים יותר של החברה האזרחית. חינוך מקבלי ההחלטות והקהל לא יתבצע מעצמו, והוא טעון גיבוש מדיניות וגם תוכנית תקציבית לטווח קצר ובינוני.