על פי ראיון ב Energy-Storage.news באפריל 2020 עם האנליסט טיפן ברנדילי מחברת בלומברג, הירידה המהירה בעלויות אחסון האנרגיה ע”י סוללות גורמת לאגירה להיות תחרותית מול מפעלי גז ביישומים הדורשים עד שעתיים אגירה, אם כי ייצור גז לפרק זמן ארוך יותר יהיה קשה יותר להביס מבחינה כלכלית נכון להיום.
ע”פ מדד בלומברג, הערכה היא, כי בעוד חמש שנים, מחיר הסוללות צפוי להגיעל 50$ לקילוואט שעה ויחד עם העדפה להכנסת חשמל ממתחדשות, העלות של אנרגיה נקייה תהיה זולה יותר מזו שתיוצר בתחנות גז.
הרבה מהעולם המערבי מפסיק לייצר חשמל מפחם ועובר לגז כתקופת ביניים עד לכניסה מאסיבית של אנרגיות מתחדשות. גם כאשר הייצור ממתחדשות גדל, עדיין מתקנים של גז טבעי נדרשים לסייע באיזון המערכת. בארה”ב לדוגמא תחנות הכוח מגז ל”סוס העבודה של צי ייצור החשמל האמריקאי”.
במקביל מרכיב האגירה מתחיל להיות שחקן משמעותי בשוק. בארה”ב הותקנו למעלה מ- 8.9GW של סולארי פלוס אגירה ועוד 69GW של ייצור היברידיים שרובם צפויים להיות מותקנים בתוך שלוש שנים.
השוק מבין כי שמש פלוס אגירה יכולים לספק חשמל אמין ורציף, מה שמביא בעלי העניין לקרוא ולשקול את צרכים עתידיים בקבלת ההחלטות.
באזורים רבים בארה”ב הגז הטבעי אמנם נותר במחיר נמוך בכדי להישאר אטרקטיבי כלכלית, אך כ -80% ממפעלי הגז – שהוזעקו לפעולה רק כדי להתמודד עם תקופות קצרות יחסית בהן שיאי הביקוש לחשמל עלו, נוצלו בקיבולת של פחות מ 15% במהלך 2019. PV סולארי עם אגירה כבר תחרותי מבחינה כלכלית בהשוואה לבניית מפעלי גז חדשים ברוב ארה”ב.
בקליפורניה לדוגמה, העלייה בשימוש בסולארי נוגסת בשעות הפעילות של תחנות הגז והדבר מחייב את מפעלי הגז לכבות את הטורבינות בשעות השיא של הייצור הסולארי ולהתחיל שוב לפעול בתדירות גבוהה יותר אחר הצהריים/לילה, ובכך להגדיל את עלויות התפעול שלהם עקב דרישות הדלק והבלאי.
לאור העובדה שכל שנה ייכנסו יותר ספקי אנרגיה מתחדשת, נראה שיצטרכו פחות ופחות את התחנות הגזיות. שילוב של מספר מקורות אנרגיה נקיים שונים כגון: רוח, שמש, אגירה וגמישות מצד הביקוש יכולים לספק את השירות המקביל לתחנות הכוח של הגז.
כמות הפליטות בייצור החשמל צומצמה בהצלחה בעקבות המעבר מפחם לגז וגידול אחוז הייצור ממתחדשות במשק, אך הצעד הבא הוא צמצום התפקיד שממלא הגז בשוקי החשמל. זה אמור להוות שיקול חשוב במיוחד עבור הרגולטורים והספקים, מכיוון שבניית תחנות כוח גז חדשות כיום תביא לקושי רב יותר בהפחתת הפחמן בעתיד – ועלולה להשאיר שלל נכסים יקרים של שריפת גז טבעי.