כתבה בנושא מיקרו-גריד מאת ליאת לרנר
פורסם במקומון “קצה המדבר” של חבל אילות
הפלישה הרוסית לאוקראינה מדכאת בכל קנה מידה, אולם היא עשויה להוות זרז למעבר מהיר יותר של מדינות לאנרגיות נקיות. במציאות בה אירופה תלויה באספקת נפט וגז רוסי לצרכי האנרגיה שלה, ההבנה (האיטית והמאוחרת) היא שמדינות הרוצות להבטיח עתיד עצמאי אנרגטית וביטחונית, חייבות להשקיע מהר במקורות אנרגיה מתחדשים ומבוזרים.
משברי אנרגיה עולמיים גורמים לעלייה מיידית ומשמעותית במחירי האנרגיה וקורים לא רק מיחסים פוליטיים בין מדינות, אלא גם מאירועי מזג אוויר קיצוניים. המשך הסתמכות על דלקי מאובנים מחמירה את משבר האקלים ואת תופעות מזג האוויר הקיצוני שאנו חווים יותר ויותר, ומביאה לפגיעה נוספת בענף האנרגיה ובכלכלה העולמית. באזורנו, הסחר בנפט וגז מהווה מקור נוסף לאי-יציבות אזורית וישראל אינה מוגנת ממשברי אנרגיה. ישראל היא אי אנרגטי, אין לנו שכנים שיחלקו איתנו אנרגיה כנהוג באירופה ויהוו עתודה לשעת חירום. מבנה משק החשמל הישראלי הוא ריכוזי ולכן פגיע מבחינה ביטחונית (תחנות הכוח, אסדות הגז ומתקני קצא”א מהווים מטרה קבועה לטילים). על מנת להבטיח משק אנרגיה עצמאי, עמיד וחסכוני, עלינו לעבור למשק אנרגיה מבוזר, המבוסס על ריבוי מקורות ייצור מתחדשים ולצידם מתקני אגירת אנרגיה. אנרגיה מבוזרת מיועדת לשימוש במקום בו היא מיוצרת או קרוב לו. ענף אנרגיה יציב, חסין וזול הוא כזה שבו מרבית האנרגיה מיוצרת קרוב למקום צריכתה ואינה מיובאת מחו”ל.
המבנה השמרני של רשת החשמל התקבע בחצי הראשון של המאה הקודמת, כרשת שמזרימה חשמל באופן חד-כיווני מתחנת הכוח לצרכנים דרך קווי הולכה ארוכים ויקרים. למבנה מיושן זה יש מחיר סביבתי – אובדן חשמל בדרך מתחנת הכוח ועד לשקע, שגורם לבזבוז אנרגיה ולפליטת מאות מיליוני טונות של גזי חממה לאטמוספירה. בארץ זה שווה ערך לזיהום שנפלט מ-150 אלף כלי רכב פרטיים בשנה ואובדן אנרגיה שנתי המוערך בעשרות מיליוני דולרים. רשתות חשמל קטנות ומקומיות (מיקרוגריד) הן חלופה ירוקה, בטוחה ורווחית לרשת הריכוזית, ויכולות לתפקד בצורה עצמאית בייצור, חלוקה, אחסון וצריכת חשמל. ניהול חכם ומיטבי (רשת חכמה) מסייע לצרכנים להשתמש באנרגיה לפי דרישה, מנתב עודפים, מנהל עומסים ומביא לחיסכון בצריכה ובעלויות. רשתות אלו נשארות מחוברות לרשת החשמל הארצית למטרות גיבוי, עמידות ומכירת עודפי ייצור.
לצד התועלת הסביבתית בהפחתת פליטות, מיקרוגריד חוסך את עלויות הקמת תשתיות הולכה יקרות, מספק אפשרויות תעסוקה מקומיות ומפחית פגיעה באספקת אנרגיה בשל אסונות טבע או עימות צבאי.
בישראל, רשתות עצמאיות התפתחו באופן טבעי בקיבוצים דווקא, שכן הקיבוץ אחראי לחלוקת החשמל בתחומו באופן עצמאי. אולם, החוק הנוכחי מחייב יצרנים פרטיים להתחבר לרשת הארצית במקום ישירות לרפת או למפעל הסמוך.
מעבר למיקרוגריד אפשרי כבר היום ואצלנו בערבה הוא קרוב מתמיד. אזור אילת והערבה מייצר כיום 160MW מאנרגיה סולארית, שהם 100% עד 150% מצריכת האנרגיה האזורית במהלך היום. עודפי ייצור נשלחים בקווי ההולכה צפונה. על מנת להגיע לעצמאות אנרגטית, עלינו להגדיל את הייצור הסולארי, לאגור את החשמל העודף ולייצר רשת אמינה ויציבה, המספקת חשמל 24/7. פיתוחים טכנולוגיים חדשניים בתחום האנרגיה כבר קיימים: הגדלת יעילות הפקת אנרגיה סולארית, ייצור מימן ירוק, אגירת אנרגיה ועוד. נותר רק לחכות לשחרור החסמים על ידי המחוקק ולקוות שהמהלכים יקרו מהר.
כמה עובדות על מיקרוגריד:
- מיקרוגריד מהווה פתרון לקהילות מרוחקות ומנותקות ברחבי העולם ובעיקר באפריקה
- ל-940 מיליון אנשים (13% מהעולם) אין גישה לחשמל
- ל-3 מיליארד איש (40% מהעולם) אין גישה לדלקים נקיים לבישול, מה שמוביל לזיהום אוויר ובעיות בריאותיות רבות
- מעמד כלכלי קשור ישירות לגישה לאנרגיה: יותר משקי בית עניים סובלים מעוני אנרגטי
- מיקרוגריד יביא לשגשוג כלכלי לאוכלוסיות ולשיפור בחינוך
- שוק המיקרוגריד העולמי יגיע ל-46.5 מיליארד דולר עד 2026
