3 February 2023  | Israel’s renewable percentage of total energy production 9%

כלכלה דלת פחמן – איך מגיעים ליעד?

הרצאתו של חן הרצוג מנכ”ל BDO / כנס אילת-אילות ה-9, 15.12.21

ההרצאה מובאית כאן בוידאו ובתמלול מלא

השאלה אם נגיע למשבר (האקלים) ואיך נטפל בו – תלוי בכך אם נסתפק ב-רק לקבוע יעדים או שגם ננסה להגיע אליהם. ולכן אני רוצה לדבר, לא על מה הם היעדים הראויים, אלא שבישראל יותר מדי עסוקים בלקבוע יעדים ופחות בלשאול – איך מגיעים ליעד.

לא מספיק רק לקבוע יעדים. צריך לסלול מתווה כדי להגיע אליהם.

מדינת ישראל מפספסת באופן עקבי את היעדים שהיא מציבה.

את היעד של 2014, של 5% מתחדשות, פספסנו והגענו לאחוז וחצי.

את היעד של 2020, 10% מתחדשות, פספסנו והגענו ל5.7 אחוזים.

וגם היעד של 2021 ל 10% מתחדשות פוספס.

אז מה באמת צריך לעשות כדי להגיע ליעד של 30% מתחדשות ב 2030 שקבעה הממשלה.

  1. תכנון הרשת. הבעיה היא שאת היעדים קובעים בממשלה ותכנון הרשת לשנים הבאות נעשה בחברת החשמל. כיום חברת חשמל מתבססת על תוכנית של 17% מתחדשות, מה שהופך את ההגעה ליעד לבלתי אפשרית. מנהל המערכת היה אמור כבר בינואר 2020 לפי החלטות השרים להגיש תוכנית חדשה לפיתוח הרשת. התוכנית הזאת עדיין לא הוגשה (נכון לינואר 2022), כי מנהל המערכת החדש עדיין לא הוקם באותה תקופה, אז אנחנו כבר בשנתיים פיגור רק בלתכנן את התוכניות. לעשות תוכניות ארוכות טווח. לא להסתכל על תכנון הרשת ל-3-4-5 שנים אלא היום לתכנן את הרשת ל 2040, ולגזור את היעדים אחורה.
  2. על מנת להתגבר על קשיים סטטוטוריים, לבצע שינוי מדיניות בצורת תמ”א 38 לרשת. אם אנחנו מבינים שצריך להכפיל את הרשת, לא להעביר כל הרחבה של הרשת תהליך סטטוטורי מאפס. כמו שהמדינה החליטה בעולם הבנייה על תוכנית רחבה לחיזוק מבנים באמצעות מסלול מקוצר. אם צריך לעבור קו 161 לקו 400, אם צריך לקחת קו 400 ולהכפיל אותו חייב להיות פה תהליך מעין תמ”א 38 תהליך מקוצר.
  3. לתת זכות קדימה למתחדשות ברשת. נכון להיום, שומרים מקום ברשת לתחנות קטנות (פיקר) או תחנה בסולר, שפועלות כאלף שעות בשנה, ובשעות שאין שמש. שמירת המקום חוסמת את הרשת וכך קורה שיצרן סולארי מבקש אישור לחיבור לרשת החשמל, בהרבה מקרים הוא נענה בשלילה מכיוון שאין מקום ברשת. כמו שיש נציב תחבורה ציבורית והבנה של דו-שימוש בכביש, כך גם על אותו קו חשמל יכולים להשתתף גם תחנה בגז וגם תחנה במתחדשות. כאשר השמש זורחת אנחנו ניתן זכות קדימה למתחדשות ובשעות הערב והלילה תעבור שם האנרגיה המיוצרת בגז.
  4. הסרת מכסות ופתיחת השוק. היום בישראל שני שווקים שיש בהם עדיין מכסות, יש מכסות חלב ויש מכסות שמש. למה צריך מכסות על השמש? רגולטור שמשחרר מכרזים, יוצר צוואר בקבוק ועומס רגולטורי (הסדרות, שינויים) שכובל את כוחות השוק. בדיוק כפי שקורה בכל שאר התעשיות, יזם שמעוניין להקים מפעל או תחנת דלק, מבקש רישיון, עומד בתנאים ומקים. כך צריך להיות גם בשוק החשמל. צריך לעבור לכלכלת שוק, לקבוע תנאים ומי שעומד בהם יוכל לייצר חשמל ולחבר צרכנים.
  5. פתיחת השוק לתחרות ושימוש בילטרלי. באירופה וארה”ב, כמו שאנחנו עוברים בין חברות סלולר, כך כל משק בית יכול לעבור בין ספקי חשמל ואף לבחור חבילות “ירוקות” יותר או פחות. צריך לאפשר לכוחות השוק לדחוף את השוק קדימה, השוק גם יודע למצוא פתרונות. כיום מדינת ישראל מהווה מונופול על השמש. החברות הגדולות בעולם, גוגל, אינטל, מיקרוסופט, קונות 100% אנרגיות מתחדשות ובארץ אסור להן, לכן צריך לאפשר רכישה בילטרלית.
  6. יצירת תמריצים ועידוד תחבורה חשמלית. אם לא נקדם את התחבורה החשמלית לא נעמוד ביעד של 2030. לייצר תוכנית לאומית למעבר לרכבים דלי פחמן.
  7. התייעלות אנרגטית בייצור. להקטין את הפליטות גם ב 70% שנותרו. לשכלל את התחנות הישנות שהן לא יעילות שהן מזהמות. יש בישראל עוד 2,000 מגה-וואט סולר שעובדים מעט שעות ותופסים מקום ברשת ומשאבי ייצור. להפסיק שימוש בפחם בשנתיים הקרובות באמצעות הסבת תחנות. כך נחסוך פליטות וגם נחסוך כסף, כי הפחם מאוד יקר.