העולם מתחמם, המרוץ לאנרגיות מתחדשות בעיצומו ובארץ חברות הסולאריות נלחמות על כל גרגר פרויקט

כתבה: דורית בנט

לפני כחודש יצא משרד האנרגיה עם מפת הדרכים ותוכנית פעולה להטמעת 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030. תוכנית ראויה וברורה, אך מי שמעיין בה לעומק מבין שמדובר רק בתוספת של 3,742 מגה בלבד ורק ב-2025. יתרה מזו, הכמות הזו מתבססת על הסדרות שיפרסמו רק ב-2023. משמע, יש שנתיים בלבד להקמה של כמות מגה וואטים הזהה לזו שהוקמה ב-14 השנים האחרונות. אשרי המאמין!

זאת ועוד, מכרז אגירה שהיה אמור לצאת לפני שנה, צפוי להיות מפורסם אולי בעוד חצי שנה. בכך, חסם צוואר בקבוק שיכול לפתוח מעל 2000 מגה ואט במיידית, זניח, לא? כל התאריכים לפיתוח הרשת הם אופציונליים, לחברת החשמל לא בוער לקדם אותם, מה גם שהם תלויים בהליכים תכנוניים רבים והתנגדות רבות שיצפו לאורך הדרך, כי מי רוצה ארץ שמרושתת כולה בקווי מתח עליון בצפיפות לא הגיונית.

הקמת ועדה בין משרדית להסרת חסמים – האמנם?

לאורך 14 השנים האחרונות מנסים להקים ועדה כזו ועדיין כמעט בכל פרויקט שמאושר היזם צריך לרדוף בין המשרדים השונים שישכנעו, יתמכו, יסבירו אחד לשני כיצד מאשרים את הפרויקטים הנדונים. מכאן שכמו תמיד, הכוונות טובות ומעשה איין.

באו נשים את הקלפים על השולחן: גז, הנזלת גז, יצוא גז, זה מה שבאמת מעסיק היום את משרד האנרגיה. הרי בואו נסתכל על היומנים של השרה והמנכ"ל כדי להבין שזה כמעט 100% משעות עיסוקם. הם מוכרים לנו סיפורי גבורה בדמות סיוע לאירופה במשבר הגז. הם בעצם חולמים על בילוני הדולרים שיזרמו לקרן האושר ומבטיחים לנו טכנולוגיות לוכדות פחמן להליך ההנזלה, האמנם?

ישראל רוצה למכור גז לאירופה כאן ועכשיו. תהליכי ההתארגנות להנזלה וייצוא בישראל ייקחו מספר שנים ובינתיים חתמו הסכם לשימוש במתקני ההנזלה המצריים, בתקווה, שאכן יצליחו להקים צינור נוסף מישראל למצרים. על הדרך מבטיחים לנו "לבחון" אמצעי לכידת פחמן משרשרת אספקת הגז… כך שאנחנו נשאר עם פלטות הפחמן בצד המצרי של הגז הישראלי והצריכה האירופאית – צעדים מרשימים לכלכלה מופחתת פחמן. בסיטואציה הזו כבר לא נכון להגיד שישראל היא תורמת קטנה לגזי החממה… אבל זה נחמש שזה יישאר בחישובים של מדינות אחרות – העניין הוא שהאטמוספירה היא אחת ובמקום להוביל כלכלת יצוא של טכנולוגיות נקיות כפי שמר ראש הממשלה נואם לנו בכל פתיחת כנס אפשרי, אנחנו הופכים להיות כלכלה מייצאת גזי חממה.

הפיל שבחדר

חברת חשמל והמונופול על ההולכה והחלוקה אל מול שוק חשמל משוכלל ומופרט, היכן ההלימה? היכן מצוין  במפת הדרכים  שנת 2026 כשנה בה דנים בשלב ב' של הרפורמה? מה היא תוכנית העבודה שתוגש לשלב זה של הרפורמה על מנת לפתוח את שוק החשמל בישראל? כיצד מחלקים את הארץ לאזורי חשמל "מקרוגרידם" , כיצד מחליפים את עומס תשתיות החשמל המתוכננות בשוק חשמל חכם ומשוכלל, כאן נדרשות אלפי שעות עבודה כדי ליצר את השינוי האמיתי, אבל הזמן של הפוליטיקאים קצוב והעשייה היא בעיקר פופוליסטית.

הסנדלר הולך יחף

יש לנו שמש שכל מדינות אירופה היו חולמות עליה, עשרות אלפי גגות ודו שימוש במרכז הארץ, עשרות רבות של סטרטאפים, קהילה תוססת ואופטימית של יזמות וחדשנות, רצון אדיר להצמיח כלכלה ירוקה בישראל ואפילו הבנה נרחבת בקרב כלל התעשיה המסורתית בישראל שהגיע השעה לחשוב על פתרונות ירוקים עם הון זמין להשקעות. אז אני שואלת: למה אותה ועדה בין-משרדית שככל הנראה לא תקום ומשרד האנרגיה לא משקיעים את מרצם באמת לייצר כלכלה נקייה, מעגלית ופורצת דרך בישראל? למה באמת ובתמים הם לא מאמינים בזה? למה לשלב ידיים עם כל תעשיית הגז הפרטית ולא עם תעשיית האנרגיה הנקייה בה יש חברות חזקות, גדולות ובינלאומיות, מה שלא היה לפני כעשור?

סוף מעשה במחשבה תחילה. לצערי לא באמת קיים אצלנו. אז 30% מתחדשות ב-2030? משק מאופס פלטות עד 2050? צריכים לקרות דברים הרבה יותר משמעותיים מתוכנית מפת דרכים. אמרו לפנינו כי מדינת ישראל הנה המדינה המתוכננת ביותר בעולם – יש לה אלפי תוכניות מגירה וכולי תקווה שאני מתבדה.

הכותבת דורית בנט היא מנכ"לית אילת-אילות אנרגיה מתחדשת, תשתתף בשלישי הקרוב בועידת האנרגיה והכלכלה לצד בכירי התעשייה והממשלה