כיום החשמל המיוצר בישראל עולה כ 30 אג’ לקילוואט שעה. כאמור, אילת והערבה עד לפני שנתיים התבססו על החשמל 100% המגיע מצפון הארץ + עלות הפעלת טורבינות הגיבוי בעיקר בשעות בקיץ בעלות של 2.5 ₪ לקילוואט שעה. השדות הסולארים שהוכנסו לערבה בתעריפים שונים, החל מ 2.1 ₪ לקילוואט שעה ועד לשדה האחרון של תמנע בתעריף של 31 אג’ לקילוואט שעה מהווים תחליף כלכלי וסביבתי אל מול יצור החשמל מטורבינות הגיבוי (תזכורת – מופעלים בסולר ועולים 2.5 ₪ לקילוואט שעה).
בשל ירידת המחירים המאוד גדולה של הפאנלים הסולארים היום עלות קילוואט שעה מגיע ל-27 אג’, מה שאנחנו מכנים “מחיר כלכלי” בשוק האנרגיה. מחיר זה זול יותר מפחם, וכמעט נוגע במחיר הגז, משמע מחיר זה מתחרה בשוק האנרגיה ללא תמיכה ממשלתית. יתרה מכך, בשל העובדה שבאילת והערבה 340 ימים בשנה יש שמש, התפוקה של השדות הסולארים היא גבוהה באופן יחסי לעולם. אם היו מוספים למחיר הפחם את המיסים (מוצר יחיד בארץ עליו האוצר לא גובה מיסים) ומוסיפים את המחיר הכלכלי של הטיפול במניעת הזיהום שהוא מייצר, אזי מחיר הייצור הסולארי הוא מהזולים בעולם ומחירו עוד ירד במהלך השנים הקרובות.
העניין מסתבך ומתייקר כאשר נוגעים בנושא האגירה, שהוא חייב להיות חלק ממערכת היצור הסולארי לצורך אמינות האספקה.
אגירה שאובה – תעריף רכישה כולל תועלות (תעריף בגין רכישת יכולת זמינה בעלת מלוא התועלות הדינמיות והתכנוניות מיחידת ייצור באגירה שאובה המחוברת לרשת ההולכה, אשר עומדת במלואה לרשות מנהל המערכת בלבד), יכולת זמינה קבועה עם מלוא התועלות הדינמיות והתכנוניות הינו 6.58 אגורות לקווט”ש זמין. משמע את העלות הזאת יש להוסיף על העלות הסולארית כמערכת המספקת 24/7 חשמל. מכאן שמערכת סולארית + גיבוי קבוע באגירה שאובה יעלו 33.5 אג’ לקילוואט שעה מותקנים חשמל באילת והערבה. מחיר זה אמנם מעט גבוה מעלות החשמל בארץ אך הרבה יותר זול מעלות ייצור החשמל + גיבוי טורבינות בערבה ואילת כפי שקורה היום.
טורבינות רוח – התעריף לטורבינות רוח בינוניות וקטנות בארץ (בהתאם לרוחות השוררות סביב אילת) הנו 1.40 אג’ לקילוואט שעה. מחיר זה מסובסד ואינו מגיע לתחום ה”מחיר הכלכלי” של ייצור חשמל.
מערכת מונה נטו – בשיטה זו, ייצור החשמל הוא לצריכה עצמית ומהעודף שמצטבר מתקבל זיכוי עבור כל קוט”ש בסך של 62 אג’.
מערכות עוקבי שמש – מערכות אלו אמנם מייקרות את עלות הקנייה של המערכת, אבל תורמות לשיפור ניכר בתפוקת המערכת של עד 35%, והן מחזירות את ההשקעה בזמן יחסית קצר. בעידן ה-Grid Parity (מחיר כלכלי), בו מחיר החשמל אינו תלוי מכסות ומוגבל ל-20 שנה, זמן פעולת המערכת מוגדר כ-30 שנים. במודל כזה, ברור לחלוטין שההשקעה הראשונית במערכת העקיבה היא זניחה לעומת התוספת בהכנסות המערכת במשך עשרות שנים.
חשמל תרמו סולארי – חשמל מאד יעיל, שמייצר גיבוי מיידי בשל העובדה שהוא מייצר חום וחום יחסית בקלות ניתן לאגור. עם זאת, עלות קילוואט שעה של חשמל טרמוסולארי מגיע ל-65 אג’ לקילוואט שעה, ואגירת חום מגיעה לתוספת של 15 אג’ לקילוואט שעה. משמע מערכת טרמוסולארית + אגירה מגיעה ל-80 אג’ לקילוואט שעה, שהיא יקרה פי אחת וחצי ממערכת סולארית + אגירה שאובה.
באירופה, היכן שעלות ייצור החשמל יקרה הרבה יותר – למשל בגרמניה עלות קילוואט שעה מגיעה ל-1.20 ₪, יש הצדקה להפעיל טכנולוגיות מסוג זה (רק שאין להם מספיק שמש…) בספרד, פורטוגל, איטליה, מדינות שעלות החשמל בהן יקרה ויש שמש, אכן מטמיעים מערכות שכאלה. ההנחה היא, שהעולם, בחיפוש המתמיד שלו אחר פיתוחים טכנולוגיים להורדת עלויות הקמה, יגיע למחירים הרבה יותר נמוכים לאגירה וייצור תרמי. בעשור הבא, יש להניח שטכנולוגיה זו תפרוץ.
החשמל הזול ביותר והנקי ביותר הינו החשמל שלא יוצר ולא נצרך. לאור זאת, כל הטכנולוגיות שציינתי לעיל בתחום החיסכון וההתייעלות חשובים ביותר. הבעיה – עלות השקעה ראשונית אל מול החזר הוצאות הנע בין 2 ל-6 שנים. הרבה פעמים קשה למוסדות ואנשים פרטיים להיכנס למחויבות הזו ולחכות להחזר ההשקעה. פותחו תוכניות עסקיות, בייחוד לעסקים ומבני ציבור בשם “אסקו”. חברת “אסקו” היא אחד האמצעים הטובים ביותר לקדם התייעלות אנרגטית במשק. היא עובדת על פי מתן שירות עסקי של חברה אחת לאחרת בתחום ההתייעלות האנרגטית, באופן שמפחית את העלויות. באופן כללי, חברת ה”אסקו” פועלת כקבלן כללי שמבצע חבילת שירותים מותאמת ללקוח שמביאה להתייעלות אנרגטית וחיסכון בהוצאות. המודל כולל בתוכו את כל ההוצאות הכרוכות ביישום, הן המסחריות והן הטכניות, ואת כל הסיכונים הכרוכים במהלך הפרויקט. שיטה זו יכולה בהחלט לעודד התייעלות משמעותית בייצור וצריכת חשמל.