דורית בנט נסעה לסיור, שהקיף את האנרגיות המתחדשות בגרמניה, וחזרה עם תובנות מעשיות לתעשיית האנרגיה בארץ. טור דעה.
נתחיל בכך שגרמניה וישראל אינן בנות השוואה, לא בגודל, לא בגיאוגרפיה, לא בשכנים, לא במצב הפוליטי ולא במצב הכלכלי, אבל בכל זאת כדאי לנו מאד ללמוד ממה שקורה שם. במסמך הזה, לא ארד לפרטי פרטים של תאריכים ומספרים כי יותר חשוב לי להציג תהליכים וסדרי גודל כדי שנבין מה אנחנו צריכים לעשות נכון כדי להצליח – להצליח במטרות שאנחנו מציבים לעצמנו ולהצליח בהשגתן על ידי מנהל תקין ומשילות, גם על רקע המורכבות בה אנו חיים – דו”ח זה נכתב על רקע מזרח תיכון “בוער”.
שבע שנים של שלטון מפלגת הירוקים בגרמניה (2005-1998) זה מה שהיה צריך כדי ליצור מהפכה עולמית. בתקופה זו נחקק חוק האנרגיות המתחדשות’ אשר עיגן את המטרות שהצהירו עליהן הפוליטיקאים הגרמנים בוועידות הבינלאומיות: 80% הפחתת גזי חממה ו-80% אנרגיות מתחדשות עד 2050, כאשר את היעד של 20% לשנת 2020 הם כבר השיגו ב-2014.
חוקים אלה הפכו לרגולציה ולתכניות עבודה, קמה תעשייה והגלגלים החלו לנוע. עד למשבר הכלכלי שפקד את אירופה בשנת 2009-2008 אבל גם לאחריו, גרמניה הייתה ועודנה מדינה עשירה. גרמניה יכלה להרשות לעצמה להוביל את תחום האנרגיות המתחדשות גם כשהעלות לקילו-וואט סולארי מותקן היה 80 יורו סנט. במהלך הסיור שמענו על התקנות של טורבינות רוח, שקמות על היבשה ובתוך הים, ועל ההתקנות של פאנלים סולאריים במדינה בה השמש זורחת הרבה פחות מאשר בארץ השמשית שלנו.
גרמניה סחפה אחריה בעקשנות את האיחוד האירופאי, ומדינות רבות באירופה החלו בהצבת יעדים, רגולציה ומתן תעריפים. נולדה תעשיה בדחיפה עצומה של גרמניה. שני תהליכים עוקבים התרחשו: המשבר הכלכלי באירופה – שיצר לחץ בעיקר על המדינות הפחות עשירות בהן נטל התעריפים היה כבד, והשוק הסיני – שפרץ והשתלט על תעשיית הפאנלים וצניחת המחירים עקב כך, יצרו טלטלה זמנית, בה ניסו לחשב מחדש ומהר את התעריפים שלא פסקו מלרדת. הממשלות עמדו נבוכות מול תקופה בה יזמים הצליחו לעשות רווחים גדולים על חשבון ציבור משלמי החשמל (הרגולטורים לא עמדו בקצב עדכוני התעריפים כשהתעשייה המשיכה לעבוד).
אוקי, אז מה קרה? התקנות של טורבינות ופאנלים בגרמניה נעצרו? לא. תקציבי המחקר והפיתוח נעצרו? לא. מה שכן קרה זה שעד היום גרמניה הגיע לכ-28% אנרגיות מתחדשות במשק החשמל שלה ועכשיו עצרה לבדק בית, ולמה עכשיו? כי מרגע שעברו את היקף 25% אנרגיות מתחדשות ברשת, כלכלת החשמל בגרמניה השתנתה – הכלכלה המסורתית של ייצור חשמל, הנשלטת על ידי תאגידי העובדים של כורי הפחם וארבע חברות ענק של תחנות כוח מסורתיות, התחילו להפסיד כסף.
כי גרמניה צריכה להיערך לכלכה החדשה מבלי שהכלכלה שלה כולה תקרוס, ולזה בדיוק התכוונו בעולם כאשר דיברו על הקטנת פליטות גזי חממה: לשנות את אופן ייצור החשמל, לשנות טכנולוגיה, לשנות חשיבה ולשנות לכלכלה מקיימת. גרמניה הוכיחה שאנרגיה מתחדשת היא לא קוריוז זמני, זה לא קישוט להתהדר בו – זו תעשיית אנרגיה חדשה.
שום דבר לא פשוט ולשום סיטואציה אין פתרון קסם. יעברו עוד מספר שנים עד שימצאו את הדרך להיפטר מאנרגיה גרעינית (שעולה ותעלה לממשלות ולאזרחים הרבה יותר מאשר תעריפי אנרגיה מתחדשת), עד שימצאו פתרונות לתחנות הסולאריות המתיישנות וכן, עד שימצאו את הדרך להיפטר מתחנות כוח פחמיות – אבל הדרך ברורה.
לאט ובנחישות הממשלה ואזרחיה יצליחו, למרות שביתות כורי הפחם שסביר להניח שיתרחשו, ומאבקי הכוח הצפוים סביב התחנות הפחמיות. הם ימצאו את התחליפים לטורבינות מופעלות הפחם, שייתנו את הגיבוי והיציבות לרשת ולצרכן. מערכות מבוססות אנרגיה מתחדשת מסובכות כרגע לתפעול בעיקר כי הן חסרות את הרציפות והקביעות שיש למערכות מבוססות דלק מחצבי ובעיקר חסרות כאן הרבה שנים של ניסיון. אבל, נראה שהבעיות יפתרו, שהחשיבה תשתנה, שהתשתיות יותאמו ויהיה עידן חדש של אנרגיות נקיות.
כמה נקודות מעניינות:
החוק החדש, שהתקבל השבוע בגרמניה, אמנם משנה את שיטת התעריפים לשיטת מכרזים ומקשה מעט על הרווחיות, אך עדיין משאיר מסלול כדאי להתקנות של אנרגיה נקייה (יש דיון ציבורי רחב בעניין). גישה כלכלית זו נכפתה על גרמניה, בין היתר, כתוצאה מלחץ של המדינות הפחות עשירות באיחוד האירופאי.
הצרכן הגרמני משלם 2.5₪ לקילו-וואט חשמל (בעוד בישראל משלמים 0.50 אג’ לקילו-וואט).
התעשייה בגרמניה משלמת כשליש ממה שמשלם הצרכן הפרטי, על מנת להשאיר את התעשייה הגרמנית שחקן מוביל בעולם (בדיוק כפי שקורה בישראל עם תעריפי המים – האזרחים מסבסדים את החקלאות).
תפיסת העולם של גרמניה היא להמשיך ולהציף את הרשת בחשמל שמקורו באנרגיות מתחדשות, כאשר אם יש עודף בנקודות זמן מסוימת ביממה, מוכרים למדינות שכנות. ההצפה הזו בסופו של דבר תייצר התאמה בין ייצור לצריכה. הצפה זו דוחפת הרבה מאד חשמל מאנרגיות מתחדשות למדינות אירופה השכנות, שתאלצנה גם הן להתמודד בעתיד עם הקטנת ייצור החשמל מפחם.
החברות המנהלות את רשתות הולכת החשמל, שהן אלה שמוכרות את החשמל לאזרחים, מופרדות מהחברות המייצרות את החשמל (קטנות כגדולות).
תקציב המחקר והפיתוח בתחום בעלייה מתמדת: בשנת 2012 בלבד הושקעו 154 מליון יורו.
לגרמניה אין גז והיא משלמת מחיר של 10$ ליחידת גז לעומת (7-6$ בישראל).
גרמניה שמה לה ליעד 80% מהחשמל מיוצרים מאנרגיות מתחדשות עד 2050.
במספרים מוחלטים: גרמניה מייצרת 45 גיגה-וואט חשמל ירוק מותקן (להשוואה, ישראל מייצרת 0.5 גיגה-וואט מותקן).
לנו הישראלים, תמיד יש ביקרת על ה”ייקיות” של הגרמנים והרבה מפקידי הממשלה רק מחכים להגיד “אתם רואים, גם בגרמניה עצרו את התהליך הזה”, אבל אחרי חמישה ימים של סיורים ופגישות עם נציגי דרגים בכירים בממשל, באיגודים ובחברות למיניהן, אנחנו מבינים שלא כך הדברים ושגרמניה כבר עברה את נקודת “האל חזור” שלה, אין ספק שהיא תגיע ליעד שהציבה לעצמה, כאשר בדרך היא תייצר עוד הרבה מהפכות כלכליות, שאני מניחה שעוד ידובר עליהן רבות בעולם החדש.
מה אנחנו צריכים ללמוד:
1. אם נשיא המדינה וראש הממשלה הצהירו על 10% אנרגיות מתחדשות ו-20% הפחתת גזי חממה עד 2020, יש לחוקק זאת בחוק ברור.
2. כשיהיה חוק, תהיינה אבני דרך ותהיינה תוכניות עבודה למימוש החוק – כאן יש לנו הרבה מה ללמוד בנושא משילות…
3. צריך להבין ממה מורכב עלות קילו-וואט חשמל בישראל ואז יבינו שהאנרגיות המתחדשות הן לא הגורם המגביל.
4. כשמתגלה גז, צריך לשמוח ולהבין שהוא משאב חיוני ואסטרטגי ביותר למדינת ישראל, בה המשאב העיקרי הוא השמש. על מנת להגיע למשק חשמל ותעשייה נקיים וזולים לאורך עשרות שנים, צריך שהגז ייתן את הגיבוי לשמש ולא לרוץ ולמכור אותו בכמויות נכבדות ומהר לכל העולם, כדי למלא את הכיסים של בעלי התגליות והחברות שסביבם.
5. צריך לחזור לוועדת יוגב ולהבין שהרפורמה במשק החשמל אכן קריטית ובעולם מתחילים לחתוך בתאגידי הענק הללו. במדינה קטנה כמו שלנו, צריך גם להפריד בין הולכה לייצור, צריך לבנות מערכות חשמל חכמות, שיתאמו בין צריכה לייצור, צריך למצוא דרכים להקטנת הגירעון העצום, שצברה חברת החשמל, ולא על חשבון הקפאת פיתוח האנרגיות מתחדשות, שסוף סוף הגיעו אצלנו למחיר כלכלי בשוק.
6. זו תהיה טעות לקדם ייצור אנרגיה עתידי בישראל בטכנולוגית הגרעין.
7. צריך לבנות כלכלת אנרגיה נקייה מבלי לפחד – צריך פוליטיקאים רציניים ואנשי ממשל שיבינו שזו הדרך ויסללו אותה. ויפה שעה אחת קודם.
נסעתי לשבוע הזה די סקפטית וחזרתי אופטימית ומחוזקת – גרמניה מובילה שינוי עולמי. ולגבינו, אם לא נדע להצטרף למגמה העולמית הזו ולא נדע להשקיע הרבה, הרבה יותר במו”פ ובהתקנות, לא יעזרו לנו כל נפנופי הדגלים של “ארץ ההמצאות” – המשקיעים הזרים ימצאו את דרכם לארצות בהן החדשנות וההצלחות תצמחנה.
תודה לקרן הנריך בל בישראל ולשגרירות ישראל בגרמניה, שיחד יזמו את הכנס בברלין ואת הסיור המלמד כל כך שחווינו בגרמניה.
פורסם בפוטל תשתיות ב-30 ביולי 2014