כתבה מאת דורית בנט יו”ר משותף כנס אילת־אילות לאנרגיה ירוקה
צריכת החשמל בארץ ובעולם רק עולה. בשנת 2000 העולם ייצר 15,000 טרה וואט שעה, בשנת 2010 – 20,000 טרה וואט שעה ובשנת 2015 – 25,000 טרה וואט שעה, וזאת ללא חיבור לחשמל עדיין של מעל מיליארד וחצי אנשים בעולם.
המשמעות היא שייצור החשמל גדל ואתו גדלה גם עלות ההולכה, שאף הופכת להיות המרכיב היקר בעלות החשמל בעוד עלויות הייצור הולכות ויורדות (עלות חשמל מורכבת ממרכיב הייצור, מרכיב ההולכה וניהול הרשת).
ככל שמשנעים כמויות יותר גדולות של חשמל, יש להשקיע בתשתיות גדולות ומורכבות יותר, שמחויבות לשירות אמין לכמות הולכת וגדלה של משתמשים.
בגרמניה, מדינה הצורכת מעל 120 גיגה וואט שעה, יצרו אזורי ניהול וחלוקה של רשתות חשמל, כשכל אזור מנוהל ע”י חברה אחרת. באופן זה מנהלים כמויות קטנות יותר של חשמל באופן יעיל יותר וזול יותר. יתרה מזו, המדינה נותנת סבסוד לכל בית שמייצר לעצמו חשמל על התקנת מצבר ויצירת מצב בו הם מפחיתים את כמויות החשמל הזורמות ברשת.
היום העולם מדבר על מיני-גרידים וייצור עצמי לצריכה עצמית – מה שאנחנו מכנים “מונה נטו”, כדי להקל את העומס על רשת החשמל ועל כיסו של האזרח.
מרחב אילת והערבה, המרוחקים 300 ק”מ מנקודת הייצור המרכזית באשקלון, יכולים היום לפעול כמיני גריד עצמאי ולהוות מודל כלל עולמי לייצור חשמל נקי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בעלויות חשמל כלכליות, המפחיתות עומסים והשקעות ברשתות חשמל ארוכות מאוד, שיורדות ממרכז הארץ לאילת.
נכון להיום 70% מכלל החשמל, הנצרך בערבה בשעות היום, מקורו מ-9 שדות סולאריים ומתקני ייצור על גגות, הפרוסים בערבה ובעיר אילת. עם השלמת הקמתה של תחנת הכוח הסולארית בתמנע 100% מהחשמל, הנצרך בשעות היום באזור אילת והערבה, יהיה מייצור סולארי.
האתגר הגדול הוא לייצר ולהסיט את אותה כמות החשמל גם לשעות החשיכה. בימים אלו אנו מקדמים פרויקט של “אגירה שאובה” באזור הר עיט, שיידע להעלות מים ממאגר מים תחתון למאגר מים עליון בשעות היום, ובשעות החשיכה להפיל את המים ולייצר חשמל מקומי. במקביל מקדמים פיילוטים של מונה נטו בבתים פרטיים + אגירה במצברים, כדי לבחון אמינות של מעגל צריכה וייצור סגורים, כאשר החיבור לרשת החשמל יהיה רק לגיבוי.
בוא נחזור לכסף..: עלות ייצור סולארי הינה 25-20 אג’ לקילו וואט שעה (זול ממחיר סל הדלקים, הקיים היום לייצור חשמל – פחם, גז, מזוט ומתחדשות). עלות אגירה בשיטת אגירה שאובה מגיע ל-7 אג’ לקילו וואט שעה, משמע בשעות החשיכה מגיעים ל-32-27 אג’ לקילו וואט.
סה”כ הממוצע של ייצור ביום + ייצור בלילה (כולל אגירה) מגיע סביב 30-27 אג’ לקילו וואט שעה.
רק כדי לסבר את האוזן: היום באילת הפעלת תחנת הגיבוי בעיר, המופעלת על מזוט, עולה כ-2.5 ₪ קילו וואט שעה! על כך ניתן להוסיף את עלויות שדרוג קו ההולכה החדש לאילת, המתבצע בימים אלו, וכן את הקו העתידי, שיצטרכו לבנות בעוד עשרים שנה, וכן על אובדן של כ-5% חשמל בעת הובלתו בקו הולכה ארוך כ”כ.
המספרים המוצגים כאן הינם מספרים כלכליים לגמרי של ייצור חשמל נקי, ויתרה מזו – ייצור חשמל, שיודע לתת לחברת החשמל גיבוי נקודתי ברגעים של נפילות מתח (מה שקורה לא מעט לאורך קווי החשמל באילת ובערבה). מספרים אלו יכולים גם לייתר את הצורך בתחזוקה ותפעול טורבינות הגיבוי באילת הגובות מחיר עצום.
לצערי הרב שני חסמים גדולים עומדים מולנו ואיתם אנחנו מתמודדים:
- חברת חשמל – אחרי שהוציאו ממנה 25% מייצור החשמל לטובת סולארי וגז ובעתיד אף יותר מזה… מתבצרת בתחום כמונופול הולכת חשמל ומחזקת תפיסה ישנה ויקרה, שמקשה גם על היזמים המייצרים חשמל, ומכאן גם עלות מחירי החשמל בארץ. במקום לחלק את הרשתות בארץ ולבנות מערכת חשמל, שנבנית על ייצור מקומי (גז ומתחדשות), היא רק מגדילה שנאים ותחנות משנה בעלויות גבוהות בהרבה מעלויות אמיתיות של חברות חיצוניות. כל אלה מקשים על אישור סקרי היתכנות של כל מפעל חדשני ויצרני, שאנחנו רוצים להקים.
- רגולטור – שקשה לו לשנות ולחדש כל העת, והכוונה היא שהיום הרגולציה לאגירה שאובה מתייחסת לייצור זול בלילה ויצירת חשמל הידרו-אלקטרי (אגירה שאובה) ביום. אנחנו מבקשים בדיוק את ההיפך, כי החשמל הזול שלנו הוא סולארי בשעות היום. הרשות וחברת חשמל לא מסתכלים רציונאלית אלא על המערכת הארצית ומתבססים על שינוע החשמל למרחקים ארוכים – וחבל.
לאורך זמן להישאר בחשיבה זו זה להישאר צמודים לטכנולוגיות יקרות וניהול מרכזי יקר! יישום פרויקט דגל ארצי זה יכול להוות קשר קפיצה ענקי לתפיסה סביבתית וכלכלית חדשה של ייצור וצריכת חשמל בעידן בו אנחנו רוצים להימנע מהנזק העצום, שבהולכת כמויות חשמל הולכות וגדלות.
במידה וכל התוכניות תצלחנה, יהיה פשוט ונכון לממש גם את כל התוכניות התחבורתיות החשמליות, המתוכננות באילת, מה שבאמת יהפוך אותה לעיר התיירות היחידה בעולם, שתהיה נקיה ללא הפחתת פליטות לאטמוספירה: רכבים חשמליים, אוטובוסים חשמליים וכבישים אלקטרומגנטיים, שיטענו מחשמל ירוק מהרשת – חלום? לא, ממש לא, הכי קרוב למציאות שיש עם מספרים, שמצעידים כלכלה וצמחיה ירוקה קדימה.